<h1>צרור החיים הדרך הרביעי סימן ג'</h1>
<h2>דף יח.</h2>
בערב ראש השנה נוהגין הרבה בני אדם להתענות. ומן החכמים [הגדולים] הקדמונים היו נוהגים כן. ומצינו בירושלמי (תעני' פ"ב) ר' יוחנן ציים כל ערובת ראש השנה. והטעם כמו אדם הנכנס לדין שקודם לכן הוא מתחנן לפני בוראו. ואע"פ [כן] מנהג בני אדם לגלח זקנם (נ"ב ראשם) וללבוש בגדים נאים, כדי שיכנסו מפוארין ליום טוב, ואמרו במדרש על פסוק (דברים ד') מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קוראינו אליו. אין אומה זו כאומה אחרת שיודע שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל שער, שאין יודע היאך דינו עולה. אבל ישראל אינו כן, לובשין לבנים לכבוד יום טוב ומגלחין שערם, ואוכלין ושותין ושמחים, שכך אמר להם עזרא (נחמיה ח') אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי חדות ה' היא מעוזכם.
